שבעת ההרגלים – 1: היה פרואקטיבי

התובנה המרכזית של ההרגל הזה הוא שאתה הוא הבמאי והמפיק של החים שלך. זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע וזו תובנה משנה חים.
כשאומרים את המשפט הזה, אתה הוא הבמאי של החים שלך, מופיעות התנגדויות כגון: "קל לך להגיד, אבל לי יש כאלה צרות שמביימות לי את החים…" . אנשים מתארים את חייהם כאוסף של אילוצים שאינם מאפשרים להם להגשים את חלומותיהם או לפחות מפריעים להם מאד. חוסר כסף, זמן, ילדים, פרנסה, יחסים ועוד.

זה נכון, המציאות אינה בשליטתנו ואנו לא יכולים לביים את הבריאות שלנו או הצרות שנופלות עלינו. ובכן, הרגל מספר אחד לא בא לטעון שהחים יסתדרו לפי החלומות והתוכניות שלך. ההרגל בא לאמר בתמצית שאתה יכול לבחור את התגובה שלך למציאות שקוראת סביבך וכדאי שתשקיע את כל האנרגיה שלך בדברים שאתה יכול להשפיע עליהם ולזנוח את אלה שלא.

החים מספקים לנו גירויים ואנו כנגד הגירויים מגיבים אליהם, אם במעשה ואם ברגשות. בין הגירוי לתגובה יש פער. גירוי –> …. –> תגובה. אנו אדונים מלאים על אותו הפער, שם כל הערכים שלנו, התובנות שלנו, החינוך שלנו והידע שלנו בא לידי ביטוי. נהג חתך אותנו ברמזור (גירוי). התגובה שלי תלויה באותו תווך, התגובה שלי היא זכות הבחירה שלי. אין לי יכולת השפעה על הגירוי אבל יש לי יכולת מלאה לשלוט על התגובה שלי. התגובה היא גם החלק הפיסי (לצעוק..) אך בעיקר החלק הרגשי והתפיסה שלי.

ויקטור פרנקל בספרו "האדם בחיפוש אחר משמעות" מתאר בצורה הקיצונית ביותר את היכולת של האדם לבחור בחירה מלאה של תגובתו. פרנקל שהיה אסיר יהודי בזמן השואה במחנות הריכוז, היה פסיכולוג בעל שם לפני שהגיע למחנות וכתביו שמנו כ 13 כרכים אבדו עם הגיעו למחנה. הוא סבל דיכוי והשפלות שלא ניתן לתאר. אם זאת, פרנקל החליט, במודע, שהנאצים יכולים לקחת ממנו את הכל פרט למחשבותיו ורגשותיו ותגובותיו למתרחש. פרנקל כתב את ספריו מחדש על פתקים והחליט שהמחנה הוא בעצם חוויה מכוננת עבורו ללימוד מה מרגיש אדם בתנאים כאלה. בזמן עבודות הפרך הוא דמיין את עצמו עומד על הפודיום בפני קהל אקדמי רב ומספר על החוויות אותם הוא עובר ברגע זה כעבודת מחקר אקדמית. הוא דמיין את מחיאות הכפיים, את ההכרה האקדמית ואת התובנות שהוא רוכש ממש ברגעים אלו. פרנקל שרד את השואה ואכן כתב את ספריו שבעיקר עסקו בחיפוש אחר משמעות. בניגוד לפסיכולוגיה המקובלת באותם ימים של הסתכלות אחורה אל העבר (פסיכואנליזה), פרנקל פיתח תורות פסיכולוגיות המסתכלות קדימה אל העתיד. במצב הקיצוני והבלתי נתפס של שואה, פרנקל בחר את התגובה שלו. זהו החלק הראשון בפרואקטיביות. בחירה.

הרגל מספר אחד – היה פרואקטיבי – הוא בעצם ההרגל של לקחת אחריות. קודם כל קח אחריות על התגובות שלך:
Responsibility = Response ability

כשאתה פרואקטיבי, אתה מניח שאתה משחק במגרש ולא יושב ביציע. בשיחות עם אנשים אני כל הזמן שומע אנשים אומרים משפטים המתחילים ב"צריך ש…" "מישהו צריך…" " זה לא בסדר ש…" " הממשלה צריכה…" "העיריה הייתה צריכה.." "מזג האוויר…". משפטים אלה הינם ריאקטיבים בהם הדובר אינו לוקח אחריות לפעולה. מתלונן, מפרשן או אדיש.

יש לנו מספר אלפי מחשבות ביום שמתרוצצות לנו בראש. הם משקפות את התפיסה שלנו וההתייחסות שלנו אל מה שקורה סביבנו. לא מפתיע שאותם מחשבות חוזרות יום אחרי יום עם מעט מאד חידושים. כל הזמן המח מריץ שוב ושוב את אותן מחשבות. מחלקים את המחשבות האלה לשני מעגלים. מעגל אחד גדול שהוא סך כל המחשבות. מעגל פנימי יותר שנקרא מעגל ההשפעה. סביבו בהפרש זהו מעגל הדאגה. כל מחשבה היא או במעגל הדאגה או במעגל ההשפעה. במעגל הדאגה יהיו מחשבות כגון: "כמה קר פה", "איך הוא אמר לי דבר כזה" , "אולי אזכה בפיס", למה הוא לא מתקשר", "האם אקבל העלאה" וכו. מחשבות שעוסקות בגירויים שסביבנו. לעומתם המחשבות הנמצאות במעגל ההשפעה הם אלו שיש לי מה לעשות בנידון, יש לי השפעה עליהם (התגובה שלי): "קר פה, אלבש מעיל", אני מתקשר אליו עכשיו", אכתוב את הדו"ח יותר טוב וזה יעלה לי את הסיכוי לקבל העלאה". בן אדם פרואקטיבי שם לב לסוג מחשבותיו ומוותר על מחשבות ממעגל הדאגה ומשקיע מחשבות במעגל ההשפעה כך שהמעגל הפנימי יגדל.
לקיחת יוזמה, תעדוף משימות, בחירה של מעשיך ורגשותיך, כל אלה ירחיבו את מעגל ההשפעה שלך. זכורים לי אנשים שזומנו לישיבות שאין לנוכחותם כל ערך בהם. למה אתם פה? אני שואל. "הזמינו אותנו". ובכן אם הזמינו אותך ובאת רק כי לא נעים אז אתה נמצא במעגל הדאגה. כשאתה בוחר להיות פה את בוחר לא להיות במקום אחר שם אתה כן רוצה להיות. אותו דבר עם המחשבות, כשאתה עוסק במחשבות במעגל הדאגה, אתה באותה מידה בוחר לא לעסוק במחשבות מעולם ההשפעה.

כשאנו עוסקים בהרבה מחשבות ממעגל הדאגה, אנו בעצם מספרים לעצמנו סיפורים והסברים המבוססים על פרדיגמה קיימת.

עשיתי = לא עשיתי + סיפור

חשיבה על עשייה נמצאת במעגל ההשפעה. חשיבה על הסיפור (תרוץ, הסבר) נמצאת במעגל הדאגה. חשוב מאד להבדיל בין עובדות שהן שיחות במעגל ההשפעה לסיפורים שהם הסברים במעגל הדאגה. עובדות יענו על השאלות מי, מה, איפה, מתי וכמה. סיפורים יענו על שאלות כגון: איך ולמה. ככל שאדם הוא יותר פרואקטיבי הוא עוסק יותר בעובדות.

סיכום להיות פרואקטיבי:
1. אתה אינך שולט בארועים שקורים לך, אבל אתה השולט היחיד והאולטימטיבי על כל התגובות שלך. בחר ושלוט בתגובותיך.
2. רד למגרש ושחק את המשחק. אל תצפה ותפרשן את החיים. תהיה חלק מהמשחק. תפעל. תבחר מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות.
3. זהה את מחשבותיך, עסוק יותר ויותר במחשבות ממעגל ההשפעה על חשבון מחשבות ממעגל הדאגה.

צא לדרך. ההרגל הבא: התחל בלדמיין את הסוף – Begin with the end in mind